Trump’s Plan Likely To Cause Chain of Surprising and Damaging Reactions

<--

תוכנית טראמפ: עלולה לגרום לשרשרת תגובות מפתיעות ומזיקות

טוב לישראל שתיתן לטראמפ להוביל את המהלך ולהיות מזוהה איתו, ואילו אנו נלווה את המהלך מאחורי הקלעים, בזהירות וללא התלהמות – כדי שאם יתפוצץ, הרסיסים יעופו בעיקר כלפי ארה”ב

קבלת הפנים המשיחית שערך השבוע הימין הישראלי להצהרתו של דונלד טראמפ מובנת בהחלט. מעולם לא היה מנהיג בינלאומי שדיבר באופן שמגשים את החלומות שרוב הישראלים לא העזו לבטא בקול: פתרון גורף לאיום של עזה על ישראל מאז 1948, באמצעות סילוק תושביה והשלטת ארה”ב, ידידת ישראל, על השטח.

אי אפשר להגיד שאין בפתרון הזה בעיות מוסריות, אבל הן מתגמדות נוכח הבעיה המוסרית שהייתה עזה עצמה לישראלים ולעזתים גם יחד. מאז שנהרו אליה במלחמת העצמאות כל הפליטים הפלסטינים מדרום ישראל, הפכה הרצועה לחבית חומר נפץ אנושית. גם בלי העוינות לישראל, היא הייתה גיהינום אנושי. כ־2 מיליון בני אדם חיים בשטח של 365 קמ”ר, כשמדינות ערב והפלסטינים עצמם אינם מאפשרים לפליטים להשתקם כדי שימשיכו לחלום על “זכות השיבה” ולפעול נגד ישראל. זהו מצב בלתי נסבל, קודם כול לתושבים עצמם. גם בשנות השלטון המצרי על עזה לא רוו השליטים נחת, ולא במקרה נמנעו המצרים מלקבל את עזה תחת שלטונם בהסכם השלום ולאחר ההתנתקות.

אך גם אם היוזמה אינה פסולה, ראוי להתאפק קצת עם קריאות השמחה. קודם כול בגלל נטייתו הידועה של טראמפ לשלוף יריות מהמותן שלא תמיד מתממשות, אבל בעיקר בגלל התהליך של תנועת המטוטלת. ככל שהתהליך מהפכני ודרמטי יותר, כך גם תגובת הנגד אליו תהיה דרמטית ומהפכנית. חווינו את מימוש הכלל הזה על בשרנו עם השקתה של המהפכה המשפטית, ואנחנו עלולים לחוות אותו במהדורה עולמית וחזקה הרבה יותר עם השקתה של מהפכת טראמפ.

גלי הדף עשויים להגיע מכמה מקורות, שהבולט שבהם הוא המזרח התיכון. חזרת טראמפ לשלטון עוררה תקווה לחיזוק הברית של המדינות הסוניות המתונות עם ישראל נגד האיום האיראני, שמפחיד מאוד גם אותן. אבל המדינות הללו לא יוכלו להתעלם מהגלייתם של כ־2 מיליון פלסטינים מעזה, ולו בגלל דעת הקהל. צעד כזה עלול להשפיע על נכונותן לשתף פעולה עם ישראל וטראמפ.

גם מדינות אירופה, המסתייגות מטראמפ וממדיניותו, עלולות לבחור בנקמה הקלה מבחינתן – צעדים נגד ישראל. המפלגה הדמוקרטית בארה”ב, שעשויה לחזור לשלטון בתוך ארבע שנים, עלולה להקצין עוד יותר את המגמות האנטי־ישראליות שמתרוצצות בקרבה.

לפני יותר ממאה שנים נטינו להתייחס להצהרת בלפור כאל הצהרת כורש חדשה, שתפתור את כל בעיותינו. המציאות לימדה אותנו שיש כוחות נוספים באזור. הבריטים החליטו להתחשב בהם, החלום הציוני נדחה בשלושים שנים, ונדרשנו להילחם בבריטניה כדי להשיג את הבית הלאומי המובטח.

לכן טוב עשה ראש הממשלה בנימין נתניהו שהגיב באיפוק יחסי על “הצהרת כורש” המודרנית, וטעות עשו המנהיגים מימין שהגיבו אחרת. טוב לישראל שתיתן לטראמפ להוביל את המהלך ולהיות מזוהה איתו, ואילו אנו נלווה את המהלך מאחורי הקלעים, בזהירות וללא התלהמות – כדי שאם יתפוצץ, הרסיסים יעופו בעיקר כלפי ארה”ב. חשוב להכין גם תוכנית מגירה חלופית, שבה “נסכים” לסגת מהמהלך תמורת יתרונות אחרים.

המהלך האמריקני חשוב בעיקר בגלל קריאת הכיוון שלו, יותר מאשר תוכנו המדויק. הוא חשוב כיוזמה שמטלטלת את המחשבה שהתקבעה על פתרון שתי המדינות. הוא משדר לאויבי ישראל את עוצמת ההתייצבות האמריקנית לצידנו ואת עוצמת האיום לגבי מי שמעז לתקוף את ישראל באכזריות האיומה של 7 באוקטובר. אבל אסור להפוך אותו לרף הציפיות החדש, כאילו כל מציאות פחותה יותר תהיה כישלון מהדהד.

למען האמת, הבשורה החשובה יותר שעליה הכריז השבוע הנשיא טראמפ היא הידוק העיצומים על איראן. זה כמעט יובל שנים משטר האייתוללות הוא גורם הטרור המסוכן ביותר במזרח התיכון, ואחד האיומים הכבדים ביותר על שלום העולם. את מאמצי ישראל כדאי למקד בעיקר בשכנוע טראמפ ללחוץ גם על שאר מדינות המערב, באמצעות שיטותיו הידועות, לממש עיצומים עוצמתיים על איראן, כדי שהמשטר האיראני יקרוס מוקדם ככל האפשר. אם זה יקרה, גם הבעיה הגלומה בפלסטינים ביהודה, שומרון ועזה תהיה דרמטית פחות.