Discover What the World Thinks of U.S.

Obama's Loud Silence

<--

השתיקה הצורמת של אובמה

איך יכול נשיא העולם החופשי, שמייצג בעצמו ציבור ששוחרר מדיכוי מסוג אחר, להפגין כזו אדישות כלפי האיראנים הסובלים ממשטר מדכא ואכזר?

זאב קם | 24/6/2009 16:00 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר

קשה להישאר אדיש לנוכח המראות הקשים והמרגשים שהגיעו בימים האחרונים מאיראן. נשים וצעירים יוצאים לרחובות ומתעמתים בידיים חשופות מול כנופיות השלטון. קשה היה גם להתעלם מהתמונה שחזרה על עצמה, בה שכירי חרב, לבושי שחורים, רכובים על אופנוע, שועטים אל תוך קהל המפגינים, כשהם דורסים כל מה שנקרה בדרכם. הממשל האיראני לא חשב פעמיים לפני שהורה לדכא ביד קשה כל ניסיון להביע דעה אחרת. אך אותו ממשל רע ואכזר לא היה המדכא היחידי של הפגנות החופש.

ממשל נוסף היה שותף לדיכוי ולדעיכה של הפגנות הצעירים האיראנים. הממשל בראשות ברק אובמה. עם כל הברוטאליות שהפגין השלטון האיראני, אף אחד לא באמת הופתע מתגובת המשטר שם. יקום האיש שחשב שחמינאי יציף את רחובות טהרן בזרי פרחים וישלח את המעודדות של הפועל נתאנז לקדם את פני המפגינים. התמונות קשות אבל צפויות. הדיכוי הקשה יותר, ובעיקר המייאש יותר, הגיע מכיוון הבית הלבן. בעוד הנשיא אובמה משתעשע בלהתחפש לאופרה וינפרי, ומפתיע את הצופים במתנה שמחכה להם מתחת לכיסא, זוכים ההמונים בטהרן למתנה מסוג קצת שונה.

קשה שלא להרגיש פגוע עבור האזרחים האיראנים. רק לפני מספר שבועות נאם הנשיא את אותו נאום פיוס שכונה "היסטורי", כשהוא מכוון את דבריו (בין היתר) לאזרחים האיראנים. המילים "שינוי" ו"תקווה" נזרקו לחלל האולם והקהל שתה אותן בצמא. מיליוני עיניים נישאו באותה השעה לעבר מסך הטלוויזיה. התקוות היו רבות. רצה הגורל וכמה שבועות לאחר מכן חיכו אותן אוזניים איראניות למילים דומות ואולי אף חזקות יותר. הם חיכו לשווא.

שלשום, כמעט עשרה ימים מאז החלו המהומות, נמסר מהבית הלבן שהאירועים באיראן נגעו לליבו של הנשיא, "בעיקר התמונות של הנשים שעמדו על זכויותיהן", נאמר בהודעה. אפילו את המילים

הקלושות הללו לא זכו המפגינים האיראנים לשמוע מפיו של נשיא העולם. הדברים הוקראו על ידי מזכיר העיתונות של הבית הלבן, דמות שללא ספק מוכרת בכל בית איראני. ככה מעבירים מסר של תמיכה ואמפטיה.

מהו ההסבר, אתם שואלים? איך יכול נשיא העולם החופשי, שמייצג בעצמו ציבור שרק לפני כמה עשרות שנים שוחרר מדיכוי מסוג אחר, להפגין כזו אדישות כלפי אלו הסובלים ממשטר מדכא ואכזר? התשובה היא אינטרסים. שום דבר לא יעצור את הנשיא בדרך לדיאלוג עם המשטר האיראני, מדכא ככל שיהיה. הסיוט הכי גדול מבחינתו של אובמה הוא נפילת המשטר הנוכחי באיראן. מלחמת אזרחים וכאוס ברחוב האיראני מבשרות את חורבן הדיאלוג שתוכנן להתחיל בין וושינגטון וטהרן. עם מי ינהל הנשיא את הדיאלוג בנוגע לגרעין? עם צעירים איראנים רעולי פנים, באמצעות תוכנת המסרים של טוויטר?

בניגוד לרפיסות המופגנת כלפי הטרור של לובשי הגלימות האיראנים, מגלה נשיא העולם נחישות מרשימה ביותר מול הסכנה האמיתית לשלום העולם – ההתנחלויות והמתנחלים. לא במקרה מבדיל הנשיא בין שני המקרים. בעוד פיזור ההתקהלויות באיראן נעשה בצורה חיננית, כשהשוטרים האיראנים מזכירים במקצת מדריכי טיולים המראים למטיילים את הדרך הנכונה, הברוטאליות והסכנה מצד המתנחלים הפכה לבלתי נסבלת. לא פלא אם כן שהטון נקבע בהתאם.

צביעות הממשל האמריקני, המגלה סובלנות מרשימה לנוכח משחק הבאולינג המתבצע במפגינים האיראנים, ובאותה נשימה מתנגח באנשים שכל פשעם מסתכם בכך שבחרו להתגורר קרוב מידי לרועי הצאן הפלסטינים, מוכיחה שאכן מדובר באימוץ של גישה חדשה כלפי המזרח התיכון. גישה הנטפלת לילד השקט בכיתה, כשהיא מתחמקת באופן מתמיד מטיפול בבריון השכונתי. עם כזה גב, משטר האייתולות באיראן מעולם לא היה בטוח יותר.







Leave a comment