Is Veto 51 the Last One?

<--

וטו 51 ואחרון

החלטת ארה”ב להטיל וטו על הצעת הפלסטינים לגנות את ההתנחלויות באו”ם הייתה מההחלטות המרירות שבהן כביכול זכתה ישראל אי פעם

אלון פנקס

בסטטיסטיקה של מועצת הביטחון ובתיעוד יחסי ארצות הברית-ישראל, נרשם שלשום הווטו ה-51 שהטילה ארצות הברית על הצעת החלטה אנטי-ישראלית, מתוכם 45 בנושאים הקשורים לסכסוך הישראלי-פלסטיני.

בפועל זו הייתה אחת מהחלטות הטלת הווטו האמריקאיות הקשות, המרירות והנרגנות שישראל כביכול זכתה בהן. לשון הודעת ההסבר וההבהרה של סוזן רייס, שגרירת ארצות הברית, הייתה כזו שמוטב לישראל להניח שווטו בנושא הזה לא יוטל עוד – על כל המשמעויות שהדבר יוצר.

הפלסטינים, בחוסר תבונתם המדינית, כפו על ארצות הברית את הטלת הווטו על פעילות ההתנחלות של ישראל, אבל ההפסד כולו של ישראל. הפלסטינים אמנם כשלו במהלך מדיני שהתעקשו להניעו בהקשר ובאקלים של מזרח תיכון נזיל, אבל ארצות הברית עמדה בודדה מול 14 חברות המועצה, מצב שבעולם המושגים של ברק אובמה לא מתיישב עם עקרונות מדיניות החוץ שהתווה. ישראל קיבלה שוב תזכורת לבידודה הבינלאומי ולתלותה המדינית והשברירית בנושאים כאלו בארצות הברית.

לכאורה, עולם מועצת הביטחון של האו”ם ותגובת ארצות הברית כמנהגם נוהגים. הפלסטינים, בתמיכת מדינות ערב ומרבית חברות המועצה הקבועות והלא קבועות, מגבשים החלטת גינוי נגד ישראל בנושא קונצנזוס כמו ההתנחלויות.

ארצות הברית מנסה לבטל, לדחות, למתן או לשנות את נוסח ההחלטה. כאשר זה לא עולה בידה, בשל מבנה מועצת הביטחון, הדינמיקה הפוליטית במועצה והשקפת העולם של שאר המדינות, אין לה בררה והיא מאיימת בווטו.

תהיות בקול רם

מאחר שהכל כאן משחק שתכליתו עיבוי והעצמת הלגיטימציה הבינלאומית של העמדה הפלסטינית, ארצות הברית מבהירה כי תטיל וטו ויהי מה. משיקולי הברית עם ישראל, פוליטיקה פנים-אמריקאית והתעקשות לא מובנת של מדינות חברות סביב הניסוח, העיתוי ועצם התועלת המדינית שבמהלך, ארצות הברית מטילה בסופו של דבר וטו, לא לפני שפקידי ממשל ודיפלומטים אמריקאים מעלים בקול רם את תהייתם – מדוע מנחה הנשיא להטיל וטו על החלטה שהיא כמעט מילה במילה ביטוי למדיניותו.

אלא שהפעם נדמה שזהו ה-וטו האחרון – ודאי אחד האחרונים – בסגנון הנדוש הזה. לארצות הברית נמאס להגן על מה שנתפס בעיניה כבלתי ניתן ובלתי ראוי להגנתה וחסותה – ההתנחלויות. הצהרה אמריקאית נגד ההתנחלויות במועצת הביטחון איננה עניין חדש. בימי כהונתו של ג’ורג’ בוש ב-2006, בהיותה הנשיאה התורנית של מועצת

הביטחון, גינתה ארצות הברית בחריפות ובצורה חד-משמעית את “המשך פעילות ההתנחלות של ישראל”. אבל שלשום, באופן חסר תקדים, פרסמה ארצות הברית, באמצעות הודעה כתובה לתקשורת של השגרירה סוזן רייס, “הסבר”.

בהסבר להצבעה מסבירה ארצות הברית כי בפועל ומהותית היא מסכימה עם ההחלטה. מדיניות ההתנחלות של ישראל היא: “. . .איוולת, בלתי לגיטימית, מכשול לשלום וחותרת תחת ביטחונה של ישראל זה ארבעה עשורים”. את זה אמרה ארצות הברית של אמריקה, לא גדעון לוי.

מי שמטיל דופי השכם והערב בנשיא ארצות הברית, מי שהשלה את עצמו בחגיגיות שתמרן את ארצות הברית בנושא ההקפאה, מי שחושב שחוסר התיאום עם ארצות הברית הוא מצב נסבל, מי שלא שוחח עם נשיא ארצות הברית ולו פעם אחת בשבוע שלפני ובשבוע שלאחר נפילת חוסני מובארק, שלא יתפלא שבפעם הבאה לא יהיה וטו.

About this publication