Does Obama Support the European Initiative?

<--

האם אובאמה תומך ביוזמה האירופית?

זלמן שובל

לא מעטים הרימו גבה כשקראו את הידיעה על פגישתו של הנשיא פרס עם נשיא ארה”ב ברק אובאמה – הלוא אין זה מתפקידו של נשיא המדינה לעסוק במשאים ומתנים מדיניים, אמרו לעצמם. אך במקרה דנן הגבות דווקא יכולות לרדת בחזרה, שכן הביקור הוא על דעת ראש הממשלה נתניהו ובברכתו.

אירופה, או ליתר דיוק שלוש המדינות המובילות בה, בריטניה, צרפת וגרמניה, עומדות להגיש בשבועות הקרובים תוכנית מטעמן לפתרון הסכסוך הישראלי-פלשתיני ולקידום הקמתה של מדינה פלשתינית שתתבסס על קווי 67′. משמעות המהלך הזה היא מתן תשורה לרשות הפלשתינית על סרבנותה העיקשת והמתמשכת לנהל משא ומתן אמיתי עם ממשלת ישראל.

“חלומם הרטוב” של הפלשתינים מאז ומתמיד היה שגורם בינלאומי זה או אחר יציע הסדר שיאפשר להם להתחמק ממשא ומתן עם ישראל ומהצורך לעשות פשרות. בתקופתו של יאסר ערפאת נוספו למגמה הזו טרור ואלימות, ובעידן אבו מאזן ופיאד הדרך המועדפת היא דיפלומטיה, אך המטרה זהה. על פי המתווה הפלשתיני, האירופאים יציעו את תוכניתם אי שם בחודש אפריל – ובספטמבר, עת מתכנסת עצרת האו”ם, יביאו הפלשתינים את הנוסח “המשופר” שלהם, שיכלול הכרה מיידית במדינה פלשתינית בגבולות 67′ שבירתה ירושלים, להצבעת הרוב המובטח שלהם בעצרת האו”ם. החלטה של עצרת האו”ם אינה מחייבת, כידוע, אך עצם המצב שייווצר, ובו רוב גדול מאומות העולם תומך במהלך מסוים – הוא עובדה.

התייחסותה של ארה”ב ליוזמה האירופית אינה ברורה בשלב זה. יש שמועות שוושינגטון עומדת מאחוריה ובאחד העיתונים אף נכתב שהיא מתאמת עמדות בהקשר זה עם ראש ממשלת בריטניה, קמרון. איננו יודעים אם שמועות אלה מבוססות או לא, אך אפשר לנחש שיש בין יועצי הנשיא אובאמה מי שהיו מעדיפים שכעסה של ישראל על מהלך מעין זה יופנה כלפי האירופאים – ולא כלפי ממשל אובאמה.

בפגישתו עם נשיא ארה”ב אולי למד הנשיא פרס על כוונותיה של ארה”ב, אך משימתו לא התמצתה בכך, אלא בעיקר במאמץ לשכנע את בן שיחו שהמסלול הפלשתיני-אירופי המתוכנן לא רק שאינו מקובל על ישראל, אלא שכל תוצאה שאינה מושתתת על משא ומתן והסכמים היא פתח לאלימות, וממילא לא תחזיק מעמד.

“הב לנו יוזמה מדינית”, צועקים מספסלי האופוזיציה ונכתב בטורי כמה מהפרשנים, כאילו מדובר ב”ביצת קולומבוס” ולא בסוגיה שעצם עתידה וביטחונה של ישראל תלויים בה. הרי הממשלה הקודמת ניהלה משא ומתן וירטואלי עם אבו מאזן ואבו עלא – ולא הגיעה לשום מקום למרות הצעותיה הסופר-נדיבות.

“יוזמה” מהסוג ההוא לא תהיה עכשיו, אך הצעות ורעיונות קונסטרוקטיביים כן. יש לקוות שמעשיותם והתועלת שבהם, בניגוד ל”פוטש” הדיפלומטי המתוכנן על ידי האירופאים והפלשתינים, יטו את הכף מבחינת אובאמה. וושינגטון היא חברה בכירה ב”רביעייה הבינלאומית”, עם רוסיה, האו”ם והאיחוד האירופי. לעמדותיה נועד משקל רב, ואם תרצה, תוכל לסכל את התבשיל המורעל.