3 סיבות להבלגה
גם 600 בני אדם הרוגים שנספרו בסוריה לא גרמו לארצות הברית ולאירופה לאיים בהתערבות צבאית. 3 הסברים להימנעות
נדב איל
העולם איננו שותק בעניין סוריה, אין טעם בהפרזות מיותרות. העולם מדבר ומביע גועל כללי מההתנהלות האסאדית, אך הוא מקפיד מאוד להישאר בנחלת הגינויים הבלתי רשמיים ולהימנע מקריאה לפעולה. מקבלי ההחלטות באירופה ובארצות הברית חוזרים שוב ושוב על אותו מסר: התערבות צבאית בסוריה איננה על השולחן.
הם אומרים בעצם: אפילו אל תחשבו על זה, ובכך מנסים לסכל ולעקר סנטימנט פוליטי אפשרי שינסה לדחוף לפעולה כזו. כאשר הבית הלבן הדמוקרטי וג’ון מקיין הרפובליקני אומרים שאין טעם בהתערבות בסוריה, נוצר קונצנזוס פוליטי.
הקונצנזוס הוא גמיש, כמובן, ויכול להשתנות, אך הוא נוצק משורה של סיבות המעכבות התערבות בינלאומית מסיבית בסוריה. זה לא מצדיק את ההתעלמות המערבית, אך מנסה להסביר אותה. אז למה יוזמי המבצע הצבאי בלוב לא מתערבים בסוריה?
1 . הם לא יודעים מי ינצח.
זה עניין קריטי. כאשר ארצות הברית, צרפת ובריטניה החלו את ההתערבות שלהן בלוב הייתה תחושה שימיו של קדאפי ספורים. היה גם ברור שיש כוח מורדים מסיבי, חמוש, שהשתלט על חלקים מהמדינה.
בלוב – וגם במצרים – קמו למעשה קואליציות רבות עוצמה שהחליטו לבגוד ולהפיל את השלטון. במצרים היה מדובר בתופעה המונית, קונצנזואלית, של רצון להפיל את מובארק, ואליה הצטרף הצבא שקיבל החלטה בשלבים מוקדמים שלא להתערב ולהגן על הנשיא.. משעה שהיה ברור כי השלטון המצרי לא ידכא בכוח את המהומות, וספק אם זה היה בכלל אפשרי, לא נותרה לשלטון שום אופציה אפקטיבית.
המערב, ובראשו ארצות הברית, הבינו מובארק חלש ומחוסל ממילא; הם היו חייבים למצוא לעצמם סוסים אחרים, זקנים וחולים פחות. ההחלטה ההיא הייתה ריאלית לחלוטין
ונבעה מכורח הנסיבות – ההבנה שמובארק עומד גם כך ליפול. בלוב השיקול היה שונה מעט: לא הייתה הבנה שקדאפי גמור, אך ההסכמה הבינלאומית היא שיש כוח משמעותי שעומד נגדו, שיכול בתנאים מסוימים להפילו. וההסכמה החשובה לא פחות היא שלוב, מדינה שכרתה למעשה ברית עם המערב, לא תוכל לעשות איתו עסקים יותר כאשר מנהיגה הוא קדאפי, שהפך עצמו למצורע.
הסיפור הסורי, כפי שאפשר לראות ברורות, שונה מאוד. אין אופוזיציה ברורה בתוך המדינה. אין כוח צבאי שעומד מול הנשיא, וממילא הצבא שמר על נאמנות וכך גם כוחות הביטחון. לפי הערכות בוושינגטון, מדובר בהפגנות שאפילו אינן מקיפות את רוב חלקי החברה הסורית, שממתינים, מפוחדים, לתוצאה. מצב העניינים הזה עדיין היה יכול להוביל להתערבות, אלמלא הסיפור הלובי.
2 . הם סובלים מפרדוקס “המלחמה הלא נכונה”.
כאשר אריאל שרון נסע לוושינגטון ערב מלחמת עיראק השנייה, הוא הזהיר את הנשיא בוש, כך אמרו אז אנשיו, שהוא עומד “להילחם במלחמה הלא נכונה”. שרון כיוון לכך שארצות הברית צריכה למקד את מאמציה באיראן ולא בעיראק. בוש התעלם בחינניות, שרון לא היה בעמדת התעקשות, וכמובן שהמלחמה בעיראק היא אחת הסיבות המרכזיות שארצות הברית תימנע ממהלומה צבאית באיראן; התובנה ה מ קובלת היא שאין לממשל את הקרדיט הציבורי, המרחב הצבאי או המשאבים הכספיים להסתכן במלחמה נוספת במזרח התיכון.
זהו פרדוקס הפעולה המוקדמת או “המלחמה הלא נכונה”. אותם עקרונות שיובילו להתערבות בינלאומית עשויים גם לסבול התעלמות מוחלטת אם מתרחש מצב דומה – לא בגלל שינוי רחב בנסיבות או עיוות בעקרונות, אלא בגלל סיבה פרדוקסלית ממש, כרונולוגית: העובדה שיש כבר התערבות בינלאומית.
העובדה שהמערב כעת מחויב להתפתחויות בלוב מצמצמת דרמטית את חלון הפעולה בסוריה. זה עניין פוליטי – הציבור האירופי והאמריקאי לא ממש רוצה לתת אשראי לשורת מלחמות במזרח התיכון – וגם עניין טכני של משאבים. אבל יותר מזה, וזהו הפרדוקס, זוהי הפסיכולוגי של מקבלי ההחלטות שכבר מרגישים שה ם מושקעים במקום אחד, ומתקשים להתח ייב לצרות נוספות.
3. הם לא יודעים מה ירוויחו משינוי משטר בסוריה
במצרים לא הייתה בררה. היה ברור שיש שינוי משטר – הרי ממילא מובארק חולה בסרטן והוא מ בוגר מאוד. המערב לא שאל את עצמו מה ירוויח משינוי משטר מצרי משום שזה פשוט לא היה תלוי בו; הרחוב הכתיב את המאורעות.
בלוב ברור לגמרי שמשטר חדש יהיה תלוי מאוד באירופה ובאמריקאים. בהתחשב בעתודות הנפט הלוביות, שינוי משטרי עשוי להבטיח דיבידנדים נאים. יתרה מזו: קדאפי, במו ידיו, הפך עצמו לשליט לגמרי לא לגיטימי לעשיית עסקים. ההחלטה שלו לדכא בברוטליות את המפגינים והמורדים הפכה אותו מיד לפרסונה נון גרטה, ואת עתודות האנרגיה שלו, למעשה, לבלתי שמישות עבור המערב.
גם אם ינצח, שום נשיא אמריקאי כבר לא יחתום עם קדאפי הסכם שיתוף פעולה, ושום ראש ממשלה בריטי לא יוכל להרשות לעצמו להעניק לשליט הלובי מחילה. שינוי משטר בלוב הוא הכרחי.
גם בסוריה יש מה להרוויח משינוי משטר – בראש וראשונה החלשת הציר האיראני. אולם מה שגורמים ישראלים נוטים להתעלם ממנו, במכוון, הוא שיתוף הפעולה השקט והיעיל של סוריה עם ארה”ב בעניין האינטרסים בעיראק, נושא קריטי לממשל שהסיג את כוחות הצבא שלו מהמדינה.
אם לשפוט מהתגובה המהוססת האמריקאית, המשטר הסורי היה כנראה שימושי למדי בכמה מובנים עבורם. בעוד שבמקרה המצרי שינוי ממילא התרחש והאמריקאים רק ניסו נואשות לעלות על הגל; ובמקרה הלובי שינוי הוא הכרחי – המצב הסורי מורכב הרבה יותר. יש מה להרוויח, אך גם יש מה להפסיד – ובראש ובראשונה, יציבות מסוימת ושברירית מחופי לבנון עד עיראק.
הכותב הוא עורך חדשות החוץ של ערוץ 10
Leave a Reply
You must be logged in to post a comment.