The New York Lesson

<--

הלקח הניו יורקי

הפרשנות המסורתית של מוסד הנישואים מאבדת מכוחה: ארה”ב מתירה נישואים חד מיניים, ישראל מתקדמת לקראת הכרה בחתונה אזרחית

לפני כמה חודשים הציף העיתון “ניו יורק טיימס” בעיה: יש יותר מדי “סטיבן כהן”. אחד בקונגרס, אחד מיליונר, שני פרופסורים מוכרים, ויש גם אחד שעובד אצל מושל מדינת ניו יורק. יועצו הקרוב של אנדרו קואומו. השבוע היה בלי ספק השבוע של הסטיבן כהן הזה, איש המפתח במשא ומתן שעלה יפה ופתח את הדלת לנישואים חד מיניים במדינת ניו יורק.

משא ומתן שסופו “תערובת בלתי מצויה של כוחות”, כהגדרת העיתון, שדחפו את החוק. מושל דמוקרטי, שזכה להישג בזכות קולותיהם של סנטורים רפובליקאים, שנדחפו לנקוט עמדה בלתי מקובלת במפלגתם בידי תורמים עשירים שגם הם רפובליקאים. תורמים כמו פול סינגר, שהוא גם מיליארדר, גם רפובליקאי וגם אביו הגאה של בן הומו.

ההתנגדות לנישואים חד מיניים הולכת ונשחקת באמריקה. לפני חודשיים התברר שרק אחוז אחד מפריד בין התומכים (45%) למתנגדים (46%) על פי הסקר הנחשב של מרכז “פיו” – כלומר, בחמש עשרה שנים ירד שיעור המתנגדים בכמעט עשרים אחוזים (מ-65 ל-46 אחוז).

המגמה ברורה, גם אם איטית מאוד: ניו יורק היא המדינה השישית המתירה נישואים כאלה, מדינות נוספות בדרך. זו האסטרטגיה שבה בחרו רוב מצדדי המוסד הזה: מדינה אחר מדינה, ולא ניסיון למעקף כל-אמריקאי באמצעות פסיקה של בית המשפט העליון (שיכול כמובן לפסוק גם נגדם).

רק לפני שבוע התאכזבו הפעילים מהנשיא ברק אובמה, שמעדיף גישה נמנעת ואינו תומך בפומבי בנישואים חד מיניים – הוא פוליטיקאי פרגמטי המנסה להיבחר לכהונה שנייה – ופתאום שמחה שכזאת, המאפילה אפילו על העלבון הקטן ההוא.

קואליציה “חילונית” תוכל להעביר חקיקה מתאימה

הנה עובדה שראוי להשלים איתה: הפרשנות המסורתית של מוסד הנישואים מאבדת מכוחה, באמריקה כמו גם בישראל. שם מתבטאת השחיקה בהתרה מדורגת של האלטרנטיבה החד מינית, בישראל בהתקדמות מדורגת לקראת היום שבו יותרו נישואים אזרחיים.

לפני שבועיים פסק העליון כי נישואים על ידי מיופה כוח המותרים באל סלוודור יוכרו על ידי משרד הפנים בישראל. צעד טכני לכאורה, אך כזה הפותח עוד קצת את החלון הרחב למדי, המאפשר לאלפי זוגות ישראלים בשנה להינשא שלא באמצעות הרבנות. ממילא, עוד שנה, או שנתיים, או חמש, ייפרץ הסכר סופית. המספרים ידברו, ובית המשפט יכריע או שהכנסת תחליט.

כדי שהכנסת תציע אלטרנטיבה אזרחית לכל דורש, צריכה להתממש גם כאן, בישראל, קואליציה “בלתי מצויה של כוחות” – ממש כמו בניו יורק. בין הארגונים המבקשים לקדם אופציה של נישואים כאלה יש מי שמאמין שהרגע קרוב, ושמאזן הכוחות הפוליטי הנוכחי עשוי

לאפשר התקדמות בכיוון הזה.

מותר להיות ספקן, אך כדאי לשים לב לכמה התפתחויות: כמה רבנים חשובים בציבור הדתי-לאומי כבר אינם מתנגדים למסלול נישואים אזרחי; משבר הגיור מונע נישואים מישראלים, ויחייב התערבות נמשכת של בתי המשפט; כוחם של החרדים לכפות מהלכי חקיקה בנושאי דת ומדינה דווקא נחלש בשנים האחרונות – נסו להיזכר מתי הצליחו; אין קושי רב לדמיין קואליציה “חילונית” שתוכל להעביר חקיקה מתאימה.

אך יותר מכל אלה, ובדיוק כמו שקורה בארה”ב, המפתח הוא בלגיטימיות הציבורית לנישואים אזרחיים. מי שיש לו בן דוד, או אח, או חבר, או אפילו חבר לעבודה, שהתחתן אזרחית (בחו”ל); מי שקל לו לדמיין את הבן, הבת או הנכד, מתחתן כך; מי שכבר הלך לחגוג בחתונה אלטרנטיבית, נתן צ’ק, שתה כוסית; כל אלה הם תומכיו הפוטנציאליים של המהלך הזה. כל אלה הם מקביליו הישראלים של פול סינגר ומשנה לשנה מספרם עולה.