אומרים שכמעט בטוח שנכניס להם ביוני.
לפני שבועיים, בוקר אחרי אחד הלילות הקרים והגשומים, נשמע פיצוץ עז בכפר שלנו ואחריו הפסקת חשמל. “אתה שמעת את זה?”, שאל אותי למחרת שכן בן 80 ומשהו בבהלה מרוסנת. “כן, זה היה חתיכת רעם”. “ואני חשבתי שהם כבר התחילו”, אמר במבטא יקי כבד הקשיש החביב, שכבר ברח מכל כך הרבה רעשים בחייו. ועכשיו זה.
הרגעתי אותו, והסברתי לו שלפי העיתונים יש לנו ארבעה חודשים למנוע את המלחמה הבאה. “נו טוף, כבר לא היו מספיק מלחמות?” אחרי שיחה קצרה הבנתי שכמו רבים אחרים, גם הוא לא ממש דלוק על התקיפה באיראן. “זה יהיה מהר, אני חושב”, הוא אמר. “אולי זה כבר היה”, אמרתי לו בקול רם כי הוא גם קצת חירש, ואז, לפתע, הכחילו השמים וגם החשמל התחדש.
.
מסורת צריך לכבד, ילדים!
בכנס הרצליה, העיר שנקראה על שמו של חוזה דיכאוני, כבר הוכרז על המלחמה הנוראה הבאה כאילו אין מנוס ממנה.
לאן שאתה לא מביט, מצוטטים כל מיני אנשי מסתורין שהעיתונאים אוהבים לקרוא להם “בכירים ביטחוניים”, מדליפים את המלחמה הבאה, וכל האזרחים הנפחדים שישלמו את המחיר, לא בכירים וחסרי ביטחון לחלוטין, כבר למדו לספור את העונות לפי נושאים, במחזור הזה: האביב הערבי. הקיץ המהפכני. החורף הסורי. הקיץ האטומי. ולמרות שיש דיבור על חידוש המחאה החברתית, לפי התחזית של הצמרת המדינית, בקיץ הבא לא יהיו אוהלים חברתיים אלא מקלטים ושוחות, ורגב ודפני יחלקו בצדק מסיכות.
וככה זה התחיל, יספר הסבא בן המאה שקפץ מהחלון: בהתחלה דיווחו על כל מיני פיצוצים מסתוריים שהרימו מדעני גרעין איראנים לגובה מדהים, ובינתיים אף אחד לא לוקח אחריות, שזאת אולי האיכות הבולטות ביותר של מנהיגים באזורנו.
ואז, יגיד הסבא בן המאה לניניו, דווקא בהרצליה קם על רגליו בוגי יעלון וסיפק לעם את יריית הפתיחה למלחמה הבאה: “אם לאיראן יהיה נשק אטומי, זה יהיה סיוט לעולם החופשי”.
ולעם עצמו לא היה ברור מה יותר מפחיד אותו – הנשק האטומי או זה שמתייחסים אליו פתאום כאל עולם חופשי בלי שאף אחד יתייעץ איתו בקשר למלחמה שאולי תהיה אכזרית ומיותרת מכל המלחמות שלפניה, כפי שתקבע בוודאות ועדת החקירה שתקום מיד אחריה, כמיטב מסורת ארצנו, ומסורת צריך לכבד, ילדים!
אבל כדי להכין את העם, הממשלה יודעת שקודם כל צריך להפחיד אותם. אביב כוכבי (איזה שם שמח לראש אגף המודיעין) טפטף לאזרחים שלא יתפלאו אם פתאום ישמעו נפילות של מאות אלפי רקטות, ובעיניו המבט הנוקב שמביע “שלא תגידו שלא עדכנתי אתכם”. עם האיום האיראני עוד איכשהו הסתדרנו, אבל מה נעשה עם האיומים של הממשלה שחשבנו שהיא לטובתנו?
בין נשיא איראן לנטורי קרתא
“מאוחר יותר עלול להיות מאוחר מדי”, הזהיר שר הביטחון שעיקר כישוריו בפירוק שעונים (וגם מפלגה אחת).
ואני לא צריך להיות זקן בורח בן מאה כדי לרעוד מפחד בכל פעם שסגן שר החוץ שלכם, דני אילון, שכבר ממש לא יכול לחכות, וכשכבר נגמרו לו כל ההפחדות השתמש גם בזה: “המשטר באיראן מסוכן לעולם כמו היטלר בשנות השלושים”. אם אתה חושב שהציבור לא מבין עד כמה הוא יושמד בקרוב, תמיד נחמד לשלוף להם גם איזה פיהרר עם שפם קטן.
ואם זה לא מספיק שואה בשבילכם, פעם בשבוע מביאים איזה פסוק אידיוטי של האייתוללה עלי חמינאי, שלדעתי אנחנו היחידים שמפיצים את פתגמיו: “המשטר הציוני הוא גידול סרטני שיש להסירו”. שזה, דרך אגב, גם פסוק די נדוש של כל חצי קדוש מנטורי קרתא שיורק על נשים, ובכל זאת אנחנו עדיין מתאפקים עם ההתקפה המאסיבית מבית לבית במאה שערים.
ברשת אן-בי-סי כבר התחלנו להתקיף
כשהייתי ילד, אני זוכר שהמנהיגים (בן-גוריון, דיין ומאזינים אחרים) שבאמת רצו לדעת מה קורה בעולם, הקשיבו לתדרים זרים, בעיקר לבי-בי-סי. ובימינו, עם כל הכבוד לאהוד יערי ולרוני דניאל, אם אתה באמת רוצה לדעת מתי ניכנס בהם ונקרע להם את הצורה, טוב תעשה אם תקרא את ה”וושינגטון פוסט” עם ציטוט בכותרת הראשית של שר ההגנה האמריקאי ליאון פאנטה שאומר שאין לו ספק שישראל זוממת התקפה מאסיבית כבר באפריל, שיהיה האכזר בחודשים.
הדבר האחרון שרוצים האמריקאים, שעדיין מלקקים את הפצעים של מלחמת עיראק ושרויים בשנת בחירות, זה להשתתף בעוד מלחמת עולם נגד האיסלאם. לפי ההודעה הרשמית והדואגת של הפנטגון, “כבר התחילה הספירה לאחור”, וגם אם נראה לכם שאצלנו בינתיים שוררת איזו הרגשה של שלום זמני מבורך, ברשת אן-בי-סי כבר התחלנו להתקיף ועד כה הכל הולך חלק וכפי שתוכנן.
התחלנו כמובן עם שיגורים מאסיביים של טילי “יריחו 2” המשובחים שלנו, שאין להם בעיה להתפוצץ במרחק של 2,500 קילומטר מכאן, ומשום שאין בארץ הקטנה והחמושה שלנו מספיק מרחב יבשתי לבדוק את היעילות של הנשק החדש שלנו, אין לנו ברירה אלא לשלוח אותם לאיראן.
הטילים, מסביר גנרל אמריקאי שמנמן בדימוס עם שרביט דק של מנצחים, הפציצו את מתקני הגרעין. יש! אחרי הטילים, הסביר הגנרל, שלחנו להם מטוסי אף-15 שפה ושם נגמר להם הדלק, אבל לא הייתה להם בעיה לתדלק בתחנות הדלק של סעודיה וגם לקבל עיתון סעודי בחינם.
על מסך הפלזמה הענק מסומנים כבר חצים שמראים את ההתקדמות של כוחות הקומנדו והמוסד שלנו, שמסמנים ביעילות מטרות למטוסים, ועיגולים לבנים מציינים את ההצלחות ההירואיות שלנו, והגנרל, שכבר חווה שתי מלחמות שהתרחשו בעיקר על מסכים מהבהבים, כבר התעייף מכל התקיפה הזאת שלנו, שאם ירצה השם ואמריקה, כבר נגמרה בלי שאף אחד יידע עליה.
אמן.
Leave a Reply
You must be logged in to post a comment.