תומס ג’פרסון אמר כי מדי פעם צריך להזין את עץ החירות בדמם של רודנים – ושל פטריוטים. תכלית דבריו היא שעבור חופש צריך לשלם מחיר, ואם צריך, לגרום לאחרים לשלם מחיר.
החירות הזו היא הרעיון שמאחורי ייסוד הרפובליקה, וקונספט מרכזי בתוכה היה הזכות לשאת נשק. באמריקה של המאה ה18- נשיאת נשק הייתה ביטוי של אוטונומיה בפני אימפריה מדכאת. אפשרות קבועה למרוד ברודן. נשיאת הנשק הייתה שורש חשוב ועבה של עץ החירות.
מאות שנים חלפו. בסוף השבוע ניזון עץ החירות האמריקאי מדמם של ילדים קטנים בבית ספר, ילדים שהורים גידלו ואהבו והלבישו בלבוש חם וחיכו שישובו הביתה. הטבח הזה לא התרחש בשכונה קשה או עירונית, אלא בלב לבה של הבורגנות האמריקאית, בקונטיקט הירוקה, באחד מחלקיה הנעימים והמבוססים ביותר.
האבל הלאומי מחייב את התקשורת בארה”ב להיזהר; נשיאת נשק היא נושא פוליטי חם. אך מצד שני יש את העולם. הוא מביט באמריקה, ואיננו “מתרכז בחשבון נפש,” כפי שהתייפייפה אתמול רשת טלוויזיה אמריקאית.
הרבה יותר כלי נשק מתימן
העולם מביט באמריקה ואיננו מבין את מה שנראה כמו טירוף שרוצח ומאכל את בנותיה ובניה; במקרה הזה ילדים בני חמש ושש שבדיוק התחילו ללמוד אותיות.
בקלות אפשר להתמקד בפסיכופטים הבודדים שרודפים שוב ושוב את הילדים של אמריקה. הם לא הסיפור. אדם לנזה, הרוצח האחרון, איננו הסיפור. הוא רוע בנאלי. הטירוף הקולקטיבי הוא הסיפור של אמא שלו, ננסי לנזה, אישה נורמטיבית ומורה מצוינת. וגם אישה שחשה צורך להחזיק למעלה משלושה כלי נשק – ביניהם אקדח גלוק, אקדח זיג, וגם תת מקלע בושמאסטר.
וכל זה למרות שיש מספיק מחקרים שמראים כיצד נוכחות של אקדח בבית מעלה את הסיכוי לפציעה או למוות. במחזה האמריקאי, האקדח לא רק מופיע במערכה הראשונה, הוא גם יורה בה. ואז הוא יורה שוב גם במערכה השנייה והשלישית.
באמריקה יש 88 כלי נשק פרטיים על 100 אזרחים. אין דבר כזה בעולם. המדינה הבאה אחריה היא תימן: רק 55 כלי נשק ל100- אזרחים.
מדוע שננסי לנזה, מורה בקונטיקט שגרה בעיר שלא היה בה שום מעשה אלימות השנה, תרכוש מספיק כלי נשק מקצועיים כדי לחסל חוליית מחבלים? בעיקר, כי היא יכולה.
החוקה האמריקאית מבטיחה את הזכות לשאת
נשק, והיום, אם תרצו, תוכלו לקנות בארה”ב רובה צלפים (קוטר 12.55 מילימטר) עם טווח של 9 קילומטר. הוא יכול להוריד מסוק. אין צורך בשום בדיקת רקע כדי לרכוש נשק.
מאז 1982 אירעו למעלה מ60- מעשי טבח המוניים בארצות הברית, וב80- מהמקרים הנשק הוחזק על ידי הרוצח באופן חוקי. נתונים כאלה מחייבים, רציונלית, שינוי חוק. אבל הרציונל לא גר כאן. הכסף כן.
כשאמריקה כולה חוותה משבר עמוק, בין 2008 ל2011- תעשיית הנשק הוסיפה עוד 30 אחוז משרות. היא נהנית מהכנסות שנתיות של שישה מיליארד דולר, ואלה מתחזקות בקביעות חברי קונגרס וסנאט. לובי הנשק (ה- (NRA ונציגיו מספרים לאמריקה שוב ושוב את הסיפור על החירות האמריקאית, זו שחייבת לכאורה לכלול כלי נשק – וכמה שיותר. שקר קבוע על ביטחון אישי שגדל כשיש לך אקדח (ויגדל עוד אם תרכוש רובה ציידים, רובה צלפים ותת מקלע אוטומטי.(
האמת היא שלא על מזבח החופש הוקרבו החפים מפשע בקונטיקט או בקולומביין, אלא על מזבח הכסף והעוצמה של ה.NRA- העץ כאן איננו עץ החירות, אלא עץ הדולרים.
הכותב הוא עורך חדשות החוץ בערוץ 10
Leave a Reply
You must be logged in to post a comment.