The Conflict over the Nature of US-China Authority: Consequences Are Likely To Affect Us

<--

העימות על מהות השלטון בין ארה”ב לסין: ההשלכות עלולות להשפיע גם עלינו

לא רק האומיקרון צריך לטרוד את מנוחתנו בימים אלה: העננים האפורים שמאותתים על האפשרות של מלחמה קרה חדשה בין המעצמות אינם מבשרים טובות גם לשחקני המשנה, כולל ישראל

זלמן שובל 11/01/2022 07:19 3

טבעי ומובן מבחינת האופי האנושי שההתפשטות הבלתי מבוקרת של האומיקרון והתגובה המבולבלת של הממשלה אליו – הן בראש החדשות בימים אלה, שהרי מדובר בסכנה ברורה ומיידית לכל אחד מאיתנו, ואין פלא שבציבור ואפילו בתקשורת מתעוררים געגועים ליד מכוונת. אך בו בזמן מתרחשים בסביבתנו הקרובה והרחוקה גם דברים אחרים שצריכים לטרוד את מנוחתנו.ה”אייטם” הראשון מבחינה זאת הוא איראן; למרות מסך העשן, כנראה המכוון, כלפי ירושלים, ממשיכה ארצות הברית, בליווי האיחוד האירופי, לשעוט, הן בשיחות העקיפות בווינה והן בערוצים אחרים, לקראת חידוש הסכם הגרעין עם איראן — ייתכן אפילו עם מקצה שיפורים לטהרן — מצב שתופס את ישראל ללא מדיניות ברורה פרט להצהרות בומבסטיות מיותרות.ה”אייטם” השני: כמעט מבלי ששמנו לב הולכת ומתפתחת בעולם אווירה, ואולי מציאות, של מלחמה קרה, כשבצד האחד ניצבת אמריקה עם בעלות בריתה (האירופים מפגינים את הרפיסות הרגילה שלהם), ומן העבר השני ניצבות בעיקר סין ורוסיה. כרגע תשומת הלב הבינלאומית מתרכזת בעימות בין רוסיה לאוקראינה, אך למרות שהפעילות הרוסית בהקשר זה היא לכאורה בעלת פוקוס מקומי ומוגבל, השלכותיה האפשריות מעמידות במבחן קונקרטי את יחסי הכוחות ואת מידת הנחישות של שני הצדדים, שגם שחקנים אחרים יסיקו מהם מסקנות

העימות אומנם איננו אידיאולוגי במובן שהיה בעבר בין קומוניזם לדמוקרטיה, אך הוא כן נוגע לאיך כל צד מגדיר את מהות השלטון; סין נותנת את הטון בצד האנטי־דמוקרטי, ורוסיה וכמה מדינות אחרות באירופה, באסיה ובאמריקה הלטינית מחרות מחזיקות אחריה. גישה זו דוחה את עקרונות הדמוקרטיה הליברלית, את כללי השוק החופשי, את שלטון החוק, את זכויות הפרט וכו’, ערכים שהיו הקו המנחה והיעד המוצהר של רוב העולם ב־75 השנים שלאחר מלחמת העולם השנייה.

קנאביס מונע קורונה? המחקר שהולך להפתיע אתכם מאוד

תחת זאת שואפת סין להנהיג סדר עולמי חדש שבמרכזו עומדים המדינות ושליטיהן – כמובן לא במובן של הפילוסוף הגרמני יוהאן הרדר שראה במדינה מסגרת להבטחת חופש הפרט, אלא כשיטה שכופה את מרותה על כל נדבכי החיים, לרבות המוסדות התרבותיים והחברתיים, החוקים, הטכנולוגיה וכו’. כלומר, כולם הם כלי שרת של השלטון המרכזי.כשמנהיגי סין ורוסיה מתבוננים במתרחש בוושינגטון ובקרע החברתי, התרבותי והפוליטי באמריקה, בנוסף לפרשת הנסיגה מאפגניסטן, הם כנראה מגיעים למסקנה שימיה של אמריקה כמעצמה המובילה בעולם הסתיימו ושהעתיד הוא שלהם, על פי הסיסמה “המזרח עולה, המערב יורד”. גם אם מסקנה זאת מוטעית ונמהרת (גם היטלר עשה בזמנו את הטעות הזאת), היא עלולה להביא לתוצאות שמסכנות את שלום העולם.לגבי הסוגיה האוקראינית, וכן לגבי כמה נושאים אחרים, התקיימו בינתיים שתי שיחות טלפוניות בין הנשיאים פוטין וביידן, שניתן להגדירן בתמצית כדו־שיח של חירשים, אך בעקבות זאת נפתחו באירופה שיחות בין משלחות דיפלומטיות של שני הצדדים כדי לדון במשבר האוקראיני ובמכלול נושאים שנויים במחלוקת. ברם, כאמור, בראש סדר העדיפויות העולמי צריכות לעמוד לא רוסיה ואוקראינה, אלא סין ותוכניותיה הגיאופוליטיות וההגמוניות, כולל האפשרות להשתלטות אלימה על טייוואן, שארצות הברית התחייבה להגן עליה.אם נחזור לרוסיה, אחת התוצאות של הנסיגה האמריקאית מהמזרח התיכון, שהחלה בעידן אובמה וצברה תאוצה בימי טראמפ וביידן, הייתה התבססות הנ”ל באזור שלנו. ממשלתה הקודמת של ישראל ניצלה את המצב הגיאו־פוליטי החדש בהצלחה משמעותית לקידום האינטרסים הביטחוניים שלה בסוריה ובמקומות אחרים — רוסיה לא בעלת ברית כמו אמריקה, אך שותפה פרגמטית — ובשלב זה, לפחות, הממשלה הנוכחית לא ערערה את ההישג הזה.אולם, המצב עלול להידרדר אם המזרח התיכון יהפוך מחדש לאובייקט במלחמה קרה אפשרית כפי שהיה בימי ברית המועצות. לגבי סין, אגב, הבעייתיות הזאת כבר קיימת. דוגמה לכך היא ההתחייבות הישראלית לדווח לוושינגטון מראש על הסכמים כלכליים מסוימים עם סין. בין כך ובין כך, העננים האפורים שמאותתים על האפשרות של מלחמה קרה חדשה בין המעצמות אינם מבשרים טובות גם לשחקני המשנה, כולל ישראל.