The Age of Obama/Pelosi Is Over; The Race for 2012 Has Begun

<--

עידן אובמה-פלוסי נגמר, החל המירוץ של 2012

המסקנה העיקרית מתוצאות בחירות אמצע הקדנציה בארה”ב, היא שלאף מפלגה אין מנדט אמיתי לחולל מהפכות גדולות – ואם כן, רק תוך שמירה מתמדת על קשר עין עם הציבור

הנה כמה דברים שכדאי להבין בבוקר שאחרי ניצחון רפובליקני מרשים בבחירות. ואמנם, הספירה עוד לא הושלמה, ואין עדיין סיכום סופי של מספרי המושבים, אבל כבר עכשיו ברור: בית הנבחרים עובר לידיים רפובליקניות, הרוב הדמוקרטי בסנאט מצטמצם, הנשיא אובמה קיבל את הסטירה שציפה לה. עכשיו למסקנות:

1. זה סופו של עידן – סוף עידן ננסי פלוסי כיו”ר בית הנבחרים. פלוסי, לא פחות מאובמה, סימלה עבור האמריקאים את הנטייה החזקה של בית הנבחרים שמאלה, לכיוון הליברלי. זה גם סופה של התקופה שבה יכול היה אובמה לממש את חלומותיו הפרועים ביותר, ליזום מהפכות חוקיות, לקבוע סדרים חדשים שלא היו כמותם. מעכשיו – ירצה או לא – הוא נשיא מוגבל. המהפכה הגדולה של 2008 נמחקה בתוך זמן קצר מאוד.ממילא, יותר משהבחירות הללו היו בחירה בעד סדר היום הרפובליקני, הן היו, כפי שהגדיר זאת כותב שנון אחד, “צו הרחקה” למדיניות הדמוקרטית. השנתיים הבאות של אובמה לא ייראו כמו השנתיים הראשונות. הן לא יהיו שנות אובמה-פלוסי, אלא שנות אובמה-בונר (ג’ון בונר מאוהיו יהיה יו”ר בית הנבחרים החדש). מצב שיחייב התאמות בשני הצדדים.

2. לקורא הישראלי חשוב לדעת: אמריקה לא הצביעה נגד אובמה בגלל יחסו לממשלת נתניהו, לא בגלל מדיניותו במזרח התיכון, לא בגלל עיראק, וגם לא בגלל אפגניסטן. הבחירות הללו הוכרעו בגלל סיבה אחת: הכלכלה. בעקיפין, זה אומר שהבוחרים לא רוצים שהנשיא יבזבז את זמנו על המזרח התיכון. הם רוצים שישקיע במה שחשוב להם. מצד אחד, זה עשוי להוריד את הלחץ שהממשל יוכל להפעיל על ישראל. מצד שני, שליטה רפובליקנית בבית הנבחרים תמנע מאובמה הישגים משמעותיים בכל מה שנדרשת עבורו חקיקה. מה נשאר? מדיניות חוץ.

הרפובליקנים קיבלו בסך הכל הזדמנות נוספת

3. אבל, כאמור, אמריקה לא הצביעה אתמול בעד המדיניות הרפובליקנית, היא הצביעה נגד המדיניות הדמוקרטית. אחרי מסע של שבוע שעבר בארבע מדינות חשובות – אילינוי, אינדיאנה, מיזורי, ויסקונסין – אחרי שיחות עם עשרות רבות של בוחרים ועם כמה מועמדים ונבחרים – אני יכול להעיד שהמסר ששמעתי מרובם היה די חד משמעי: אין לנו עניין באידיאולוגיה כרגע, אין לנו עניין בקרבות פוליטיים, בוויכוח על החוקה, בהתכתשויות נוסח וושינגטון. הבוחרים רוצים תוצאות. הם רוצים צעדים שיצמצמו את האבטלה ויוציאו את ארה”ב מהמשבר הכלכלי. אם הרפובליקנים יפרשו לא נכון את המסר הזה – אם ינהגו כפי שאובמה נהג, ויחשבו שקיבלו צ’ק פתוח להשלטת המדיניות של אנשי מסיבת התה בקונגרס – בעוד שנתיים הבוחרים ישנו שוב את דעתם. לפחות הלילה, נראה שכמה מהם הבינו: הסנטור החדש מפלורידה, מריו רוביו, אמר בדיוק את הדברים הנכונים: לא קיבלנו מנדט לעשות מה שאנחנו רוצים, קיבלנו הזדמנות נוספת.

4. אובמה נוסע כבר השבוע לסיור ארוך באסיה. עוד אין לדעת כיצד יפרש את תוצאות הבחירות, ואיזה מסקנות יוציא מהן. בשבוע האחרון נשמעו כמה הצעות מופרכות שכדאי להוריד מהפרק: אובמה יסתפק בקדנציה אחת – אין סיכוי. לאובמה לא חשוב אם ייבחר לעוד קדנציה – הוא יכול להגיד את זה, אבל בפועל נשיאים שמכהנים קדנציה אחת בלבד

לעולם אינם נחשבים לנשיאים גדולים באמת. מסקנה: אובמה ינסה למצוא דרך להיבחר שוב. וכמובן, מוקדם מדי להעריך את סיכוייו, שתלויים קודם כל במצב הכלכלי בעוד שנתיים. אבל אפשר לקבוע כבר עכשיו שאובמה יצטרך לעבוד הרבה יותר חזק על הקשר עם הציבור הרחב, לתת תחושה שאכפת לו, שאיננו נשיא מתנשא ומנותק. קצת מצחיק בהתחשב במוניטין שאובמה צבר לפני שנתיים כנואם דגול וכמי שיודע לסחוף את ההמונים.

5. הניצחון הרפובליקני הסוחף לא צריך להטעות: בסך הכל, אמריקה הייתה ונשארה מדינה של שני מחנות לא שונים בהרבה בגודלם. כשאובמה ניצח בכמה אחוזים, היה מי שטעה לחשוב שניצחונו מבשר על עידן דמוקרטי ארוך. אלא שאובמה ניצח בסך הכל בכמה אחוזים, למרות שבא אחרי שמונה שנות בוש, למרות שהתמודד מול מועמד לא חזק במיוחד. גם התוצאות של הבוקר לא צריכות להטעות: הרפובליקנים ניצחו בהרבה מירוצים, אך אין זה אומר שהמחנה הדמוקרטי התמוטט. רחוק מזה. כל מה שצריך זה תזוזה של כמה אחוזים, ובעוד שנתיים תירשם תנועת מטוטלת לכיוון ההפוך. מסקנה: לאף מפלגה אין מנדט אמיתי לחולל מהפכות גדולות – ואם כן, רק תוך שמירה מתמדת על קשר עין עם הציבור. באמריקה בוחרים כל שנתיים, זה אומר שהציבור יכול להגיב במהירות על כל סטייה בלתי רצויה. ממילא, הזמן רץ. הבוקר מתחיל מסע הבחירות של 2012