אובמה ריסק את תפיסת העולם של נתניהו
בן כספית
בניגוד לנשיאים קודמים, אובמה הישיר מבטו לישראל ודרש: התחילו לבצע. הבעיה – האמבוש הזה הוא רק הפרומו ואין לו כוונה לוותר
זה היה מארב מתוכנן מראש. ספין של שלווה ו”עסקים כרגיל” פוזר במשך ימים על ידי כל אנשי הנשיא, עד הבום המהדהד אתמול בערב. עכשיו אנחנו בעיצומה של דרמה מדינית. על סיפו של עימות דיפלומטי נדיר בין וושינגטון לירושלים, בין ישראל לארצות הברית, בין ברק אובמה לבנימין נתניהו.
אחרי שבימים האחרונים עלו לשידור דובריו של ראש הממשלה, בזה אחר זה, ונשבעו שלא יהיה כלום. רוב מהומה על לא מאומה. לא 67′, לא 48′ ולא נעליים. לנשיא אובמה אין ראש עכשיו לשטויות שלנו, כל מה שמעניין אותו זה להיבחר מחדש.
ובכן, מאתמול בלילה כל מה שצריך לעניין את בנימין נתניהו זה למנוע מברק אובמה להיבחר מחדש. קדנציה נוספת של אובמה פירושה התנגשות אמיתית בין ישראל לאמריקה (בהנחה שנתניהו יישאר ראש ממשלה). כי הנשיא הזה רציני ונחוש. אין לו כוונה לוותר. זו דרכו, הוא מאמין בה, הוא הולך איתה.
האמבוש של אתמול יהיה רק הפרומו. בקדנציה השנייה, נתניהו עוד יתגעגע להסכם ז’נבה. לא כדאי הבוקר, גם ליריביו הפוליטיים של נתניהו, לעלוץ בסבלותיו. ביבי הוא ראש הממשלה של כולנו. היחסים עם ארצות הברית הם הנכס האסטרטגי של כולנו. המצב רציני, אולי אפילו מדאיג. נתניהו תמרן את עצמו לסיטואציה מביכה, אבל אסור לשכוח שאנחנו תקועים שם איתו.
הוא ייכנס היום לחדר הסגלגל בבית הלבן כתלמיד נזוף. הוא שמע, בפעם הראשונה בהיסטוריה, נשיא אמריקאי מציין בפירוש את גבולות 67′ כבסיס להסדר בין ישראל לפלסטינים. הוא לא שמע מהנשיא הזה שום דבר על פליטים. הנשיא הזה, שנראה עכשיו כנשיא חזק עם עתיד מבטיח, ריסק את תפיסת העולם של נתניהו לפיה אין פרטנר, קודם שיוכיחו שהם רוצים, קודם שיפרקו את הנשק, קודם שיצהירו שישראל מדינה יהודית, ובכלל, מול השינויים במזרח התיכון אסור עכשיו לעשות שום דבר.
הנאום לא מאלץ את הפלסטינים לעשות דבר
הנשיא הזה חושב לגמרי אחרת. הוא חושב שהשינויים במזרח התיכון מחזקים את הצורך ללכת להסדר. הוא נגד הסדרי ביניים. הוא מישיר מבטו לישראל, מביט בה בלבן של העיניים, אבל אומר לה את האמת בפרצוף: אמריקה מחויבת לנצח לביטחונה ושגשוגה של מדינת ישראל, אבל אמריקה גם לא מעוניינת להמשיך לשקר לישראל ולעצמה. כולם יודעים מה הפיתרון, כולם מכירים את הנוסחה, הנה היא לפנינו. תואיל נא ישראל עכשיו לחתום כאן, וכאן וכאן, ולהתחיל לבצע.
עצוב שנאום אובמה מאתמול לא מאלץ את הפלסטינים לעשות כלום. הם כבר הסכימו למדינה מפורזת, לקווי 67′ ולחילופי שטחים. זו ישראל שלא הסכימה. הנאום הוטח על הראש של נתניהו כקורנס, עטוף בלא מעט נייר צלופן מרשרש וממתקים. ועצוב גם שאף אחד לא ידע. פעם, בעבר הלא רחוק, לא היה מצב בו נשיא אמריקאי מפתיע ככה ראש ממשלה ישראלי. זה לא היה בלקסיקון בכלל. אבל אנחנו במצב חדש, והוא לא מבשר טובות.
אובמה למד רק דבר אחד מקודמו, ג’ורג’ בוש. את אסטרטגיית ה”הלם ותדהמה”, ששימשה את הצבא האמריקאי בכיבוש עיראק. המצב הזה, “הלם ותדהמה”, הוא המצב ששרר אתמול בלילה בין אנשי נתניהו. לא מאמינים שעשו להם את זה, ועכשיו עוד צריכים לאסוף את החפצים ולעלות למטוס.
במבחן התוצאה, שלטון הימין בשנתיים האחרונות גרם נזק אדיר לרעיונות של הימין. בתקופת אולמרט, אפילו בתהליך אנאפוליס, איש לא הזכיר את קווי 67′. איש לא התכוון ללכת לאו”ם. ישראל לא היתה מבודדת. היה תהליך מדיני בילטרלי, בין ישראל לפלסטינים, ללא מעורבות בינלאומית. היתה בנייה בהתנחלויות. לא היו הקפאות. והכי חשוב, היחסים עם אמריקה היו בשיא של כל הזמנים.
הגיבוי היה מוחלט ומלא. ציפי לבני היתה מעבירה עוד חמש שנים בנעימים עם אבו-עלא, בעוד שבועת הנדל”ן של תל אביב ממשיכה להתנפח. עכשיו, נעבעך, הממשלה ימנית, ראש הממשלה מדבר חזק, ואפילו מאשר מאות יחידות דיור חדשות בשטחים ערב יציאתו לוושינגטון.
נתניהו יצטרך להגיד “כן” או “לא”
אבל המציאות קשה. הקרקע בוערת. ביום שלישי, בקונגרס, יצטרך נתניהו להגיד “כן” או “לא” לאובמה. כמו שאנחנו מכירים אותו, הוא ינסה להגיד גם כן, גם לא. שישאל את פטרונו שמעון פרס – הוא בזמנו התמחה בזה. הבעיה היא שאובמה, כפי שהוא נראה עכשיו, לא יקנה את זה
הוא נקם אתמול בנתניהו על השנתיים הקשות. על הזובור לסגן הנשיא. על גרירת הרגליים. על הקמפיין בקונגרס. על העובדה שהוא מנצל את הקונגרס הרפובליקני כדי לאותת לנשיא. על ההבטחות שלא קוימו. על הכל. הוא כנראה מתכוון ברצינות. ועדיין, אסור לשכוח שהמבחן האמיתי של אובמה יהיה לא בדיבורים, אלא במעשים. את דרשת בר-המצווה שלו הוא נשא אתמול, השאלה היא מה יגיד לביבי בתוך החדר, ויותר מזה, מה יעשה בשטח.
מילה לסיום: נכון, זה עכשיו קשה שבעתיים, ובטח אין לך ראש לזה בתוך הדרמה הזו, אבל ראש הממשלה נתניהו, אתה חייב להניח היום את עניינו של ג’ונתן פולארד על שולחנו של אובמה בכל הכובד האפשרי. כן, יש חילוקי דעות קשים, הנאום היה לא קל, הרע מכל עוד לפנינו, אבל על העניין הזה, הצורך החיוני לשחרר את פולארד בטרם יגווע בכלא, אחרי 26 שנות מאסר, יש קונצנזוס מלא.
גם באמריקה כבר הבינו את גודל העוול. אנא, ביבי, נצל את כל כושר השיכנוע שלך ויכולת ההסברה המפורסמת שלך כדי שאובמה יבין עד כמה נואשת ודחופה הכמיהה של העם בישראל לשחרורו של האיש האומלל הזה. אין לזה קשר לפוליטיקה, לתהליך השלום או לקולות המלחמה. זה מוסרי, זה צודק, וזה חיוני מאי פעם. אם אובמה רוצה להוכיח שהוא באמת מתכוון לטובתנו, כפי שאמר בנאום, זו ההזדמנות. שחרר נא את ג’ונתן פולארד עכשיו.
Leave a Reply
You must be logged in to post a comment.