.
Posted on October 28, 2011.
ישראל היא מעצמת על
נאומו של המועמד הרפובליקני מיט רומני הבהיר כי לישראל יש תפקיד קריטי במערכת הבחירות הקרובה שיכול לקבוע את זהות הנשיא הבא
שמואל רוזנר
שש פעמים חזר שמה של ישראל בנאומו של המושל מיט רומני, המועמד המוביל מטעם המפלגה הרפובליקנית לנשיאות ארצות הברית. את סין הזכיר פעמיים. את רוסיה – פעמיים.
את השכנה הגדולה מקסיקו – פעמיים. את השכנה הגדולה קנדה – אפילו לא פעם אחת. עיראק הוזכרה פעם אחת. אפגניסטן – שלוש פעמים. הודו החשובה – אפס. אירופה – שלוש. כל אירופה. צרפת – אפס, בריטניה – אחת, גרמניה – אפס. רק איראן הגיעה לדרגתה של ישראל: שישה אזכורים.
אך מדובר, כמובן, בתמונת ראי: איראן היא הסכנה הגדולה – ישראל היא המדינה בסיכון. “האם בשנת 2015 ישראל תהיה מבודדת עוד יותר על ידי קהילה בינלאומית עוינת? האם מי שמבקשים להרוס את ישראל ירגישו מחוזקים בגלל האמביוולנטיות האמריקאית?”.
זה היה הנאום המרכזי הראשון של רומני בסיבוב הבחירות הזה המתמקד במדיניות החוץ האמריקאית. יום שישי, ערב כיפור, דרום קרוליינה. בימים שלפני הנאום הזה נחשפה גם רשימת היועצים הארוכה של רומני בתחום מדיניות החוץ. השמות הבולטים: מייקל היידן שהיה ראש האן-אס-איי והסי-איי-איי, מייקל צ’רטוף, שהיה השר לביטחון המולדת, אליוט כהן, יועצה לשעבר של קונדוליסה רייס, קופר בלאק, איש המלחמה בטרור של הסי-איי-איי, הסנטור לשעבר נורם קולמן, ועוד שמות רבים של בכירים בממשל בוש.
המטרה כפולה של רומני
בצוות לענייני המזרח התיכון מופיעים שלושה שמות שאינם מוכרים כאן במיוחד: מארי בת-לונג שהייתה העוזרת לשר ההגנה גייטס, מייגן אוסליבן מהמועצה לביטחון לאומי של בוש, וואליד פארס, אמריקאי ממוצא לבנוני שמועמדותו כבר מותקפת בגלל נציות היתר המיוחסת לו, וגם בגלל פעילותו לטובת המיליציה הנוצרית בתקופת מלחמת האזרחים בלבנון.
אפשר לקבוע כבר כעת בביטחון: זאת אחת הרשימות האוהדות ביותר לישראל שאפשר היה להרכיב (ולמי שאוהב לספור: אחוז היהודים החברים
בה מסחרר).
מדוע בחר המועמד הרפובליקני המוביל לעסוק בישראל באינטנסיביות כזאת בנאום המרכזי שלו על מדיניות החוץ? לא בהכרח בגלל חשיבותה האסטרטגית, כמובן.
סין חשובה יותר, הודו חשובה יותר, גם אירופה. אלא שמטרתו של רומני לא הייתה הצגת סדרי עדיפויות בטיפול במדינות ברחבי העולם. מטרתו הייתה כפולה: לתקוף את מדיניותו של הנשיא המכהן, ברק אובמה, שהוא מבקש להחליף, ולשכנע את הבוחרים הרפובליקנים שהוא המתאים ביותר לתפקיד המחליף.
התפקיד של ישראל
גם לישראל היה תפקיד כפול בנאום: היא מדינה חשובה לקהילות רבות של בוחרים רפובליקנים נאמנים – בעיקר הימין האוונגליסטי המביט ברומני בחשדנות (בעיקר בגלל דתו המורמונית), והיא חשובה לרומני גם כהוכחה למה שבעיניו נתפס ככישלונו של הנשיא. לא כישלון ניהולי, אלא כישלון אידיאולוגי.
“ידידינו לעולם לא צריכים לחשוש שלא נעמוד לצדם בשעת צרה”, אמר רומני בנאום. ישראל היא כמובן הדוגמה למדינה השרויה בחשש כזה בימי שלטון אובמה. כפי שרומני מתאר אותו, אובמה הוא נשיא שאיננו מאמין בייחודה של אמריקה וביכולתה להנהיג. זה המונח שחזר בנאום יותר מכל מונח אחר: “מנהיג”, “להנהיג”, “הנהגה”. אובמה הוא נשיא “שיודע להצדיק במילים יפות” את “הוויתור על תפקיד ההנהגה העולמי”, קבע רומני.
ובמשפט החריף ביותר בנאום: “אם אתם לא רוצים שאמריקה תהיה המדינה החזקה ביותר על פני כדור הארץ, אני לא הנשיא בשבילכם. יש לכם כבר נשיא כזה היום”. בין אם מקבלים את הטענה הזאת ובין אם לא, התפקיד המרכזי שמייעדים הרפובליקנים לישראל במערכת הבחירות כבר איננו סוד. היא כלי העבודה הפוליטי – והיא גם המשל האסטרטגי.
I’d love to add here a bit.
The American Jewish diaspora was quite supportive of Obama early on, but has since withdrawn a little – polling down to just over half approval. As well early on, Israelis were extremely distrusting of him. I recall approval ratings in the single digits for Obama in Israel at times.
This insightful blog cites the GOP playing the latest Christian cause (and believe me, it’s more than just the far right evangelicals).
There’s a silly way of seeing this but I think it has merit: Romney has a problem with the religious right because he is a Mormon, so he’s entangling himself in the Protestant argument over whether the rapture should be expedited in Israel.
Then, Obama gives that speech this month at the UN and things changed. Israelis seem to be finally jarred of their rather odd, almost paranoid distrust of Obama.
When it comes down to it the US is closed tied to Israel. There’s no getting around it. Israel is a nuclear power, a strategic hub, a highly skilled workforce, and the American diaspora has been a wonderful and important part of our US history – our very founding.
Ironically, even to this day American and Israeli Jews just have these continuous, counter-intuitive differences that just can’t be accounted. I never understood the, until recent, rather extreme disapproval of Obama in Israel. Did they really believe a US president could be such a threat to them?
Romney is playing sleazy low-ball here, and Obama is playing yet another US president doing what they’ve been doing since Truman (and well before). Romney may be able to play this little game to win the nomination, but he will not increase his support among the American diaspora. Republicans always vote Republican, be they Gentile or Jew.
Great post guys!
JMJ