Tired but Exhausted

<--

עייפים אך רצוצים

אמריקה התעייפה ממסע הצלב של בוש, מלנסות לחנך מחדש את המוסלמים וגם מהתמיכה בישראל ¬ היא רוצה לעסוק בנושאי פנים ולזכות באהדתם של שונאיה ¬ ישראל תצטרך להסתדר לבד

אלי אבידר

העשור הראשון של המאה ה21-נפתח באכזבה: כישלון ועידת קמפ דיוויד ביוני 2000 כשבוושינגטון נמצא נשיא חזק המשקיע כמעט את כל כולו בתהליך. בישראל נבחר ראש ממשלה על גלי התקווה לשלום שהיה מוכן ללכת לוויתורים מרחיקי לכת ואילו בצד הפלשתיני היה זה יאסר ערפאת שנתפס כמנהיג היחיד שמסוגל להביא את הפלשתינים לפשרה היסטורית.

העשור הראשון גם נפתח בסימן הפיגוע במגדלי התאומים. פיגוע שסימל את סיום עידן החשש בקרב ארגוני הטרור וצרב בתודעה המערבית כי ארגוני הטרור כבר לא מגבילים את עצמם.

העשור הראשון היה בסימן שלטונו של ג’ורג’ בוש כנשיא ארה”ב. נשיא שהחל בעוינות מה לישראל וסיים כידיד הטוב ביותר שהיה לנו מעולם בבית הלבן.

זכור לי מברק שהוצאתי למשרד החוץ מיד לאחר היבחרו של בוש בשירותי כראש נציגות ישראל בקטאר ובו ציינתי כי בוש וצ’ייני מהווים חדשות רעות לישראל. פירטתי את היקף העסקאות שאותן השיג צ’ייני כנשיא חברת נפט ממדינות המפרץ – תשעה מיליארד דולר – וקבעתי נחרצות כי בחירת בוש וצ’ייני טובה למדינות ערב וקשה לישראל.

טעיתי. הערכתי התבססה על היגיון אך היגיון לחוד ומציאות לחוד. הפיגוע במגדלי התאומים הכניס את ארה”ב להלם. כל יום שעבר הביא עימו גילויים בדבר עצימת העין של מדינות ערב מול פעילות הטרור. סוף סוף המערב הבין את שישראל הסבירה שנים. ישראל זכתה למקום ביציע הכבוד של מכריזי “אמרנו לכם” כשהיא מניחה לארה”ב ללחום את מלחמתה. ימות המשיח. בתקופת בוש דרשה אמריקה מבעלות בריתה בעולם הערבי לצעוד לקראת דמוקרטיה. העשור הראשון היה עשור שבו אמריקה פעלה באופן אקטיבי בעולם וניצלה כל טיפת מוטיבציה רצון וכסף למלחמה באויבי המערב והחופש. בסופו של דבר אמריקה התעייפה ממסע הצלב של בוש התעייפה מלנסות לחנך מחדש את העולם המוסלמי והתעייפה גם מהתמיכה בישראל. זה אמנם העשור שבו מנהיגי ישראל נהנו מתמיכה עצומה בוושינגטון אלא שהתמיכה הלכה והתפוגגה עם חילופי הממשל בארה”ב ועליית אובאמה. לקראת סופו העשור הזה גם ביסס בקרב מדינות ערב את ההבנה שאמריקה נחלשה. היא נחלשה כלכלית וצבאית ובמיוחד גילתה את גבולות יכולתה להביא לתוצאות באפגניסטן ובעיראק. אמריקה היום עייפה. היא רוצה לעסוק בנושאי פנים ולהיות יותר מקובלת בקרב אלה ששנאו אותה.

לא מפחדים

חולשה זו היא שהביאה מדינות ערביות להפסיק להתיישר לפי עמדות וושינגטון ומדינות קטנות וחוצפניות כקטאר לעשות ככל העולה על רוחן בתמיכה בחמאס בחימום היחסים עם איראן ובמתן האפשרות לאל-ג’זירה לשלהב את הסנטימנט האנטי-אמריקני.

הבנה זו גם הביאה את הרשות הפלשתינית הנסמכת על סיוע אמריקני לצאת במסע דיפלומטי להכרה במדינה פלשתינית כשהיא מסבירה שאמריקה חלשה מלכפות הסדר על ישראל וכדי להפוך את ההכרזה החד-צדדית הפלשתינית למהלך “טבעי.”

העשור השני יהיה עשור שבו לא בטוח שארה”ב תהיה חלק מכל פתרון במזה”ת ודאי בנושא האיראני.

ההדלפות בוויקיליקס שחשפו את מצוקות ראשי מדינות ערב לנוכח תוכנית הגרעין האיראנית וחוסר רצונה של ארה”ב לפעול מבטיחים שבעשור הקרוב ארה”ב תימנע מצעד צבאי באיראן או אפילו מתמיכה בפעולה של מדינות אחרות במזה”ת. ארה”ב חיה בשלום עם פצצות גרעיניות בפקיסטן ברוסיה בסין ובהודו; פצצה בידי איראן לא מהווה עבורה בעיה קיומית.

העשור השני אם כן יהיה עשור שבו ניאלץ להפסיק לבזבז זמן על הצהרות בדבר האחריות הבינלאומית של המערב לבעיה האיראנית ונצטרך לבצע בעצמנו צעדים מעשיים כלפי איראן.

ליזום ולא להיגרר

העשור השני חייב להיות העשור שבו ישראל תתחיל לדבר ערבית. אין הכוונה שישראל תיטמע במזה”ת או תצטרף לליגה הערבית כחלק מחזונו היומרני של שמעון פרס בשנות ה;90-אלא תתחיל לדבר ערבית כדי להפוך לאפקטיבית במשחק המזרח-תיכוני.

ישראל דוברת ערבית תהיה מובנת יותר במזה”ת. כך נוכל להגן טוב יותר על האינטרסים שלנו וסוף סוף להגיע לתוצאות ולא להיעצר בשלב היוזמות.

העשור השני גם מציב בפנינו את ההכרח לפעול עצמאית בזירה הבינלאומית ולא להסתמך על וטו אמריקני ותמיכת איי טוגו כיוון שהווטו האמריקני אינו מובטח יותר בכל מחיר. אובאמה הוא אובאמה. תפיסתו ברורה מדיניותו בהירה והוא הרבה פחות מחויב והרבה יותר ביקורתי כלפי ישראל.

העשור השני מחייב אותנו לייצר מדיניות בינלאומית הנסמכת על ערכים אוניברסליים ולא רק על הסברת עמדתנו בסוגיית הסכסוך הישראלי-פלשתיני. זה יהיה עשור של איכות הסביבה עשור של שיפור הבריאות ועשור של התפתחות מדעית ובכל התחומים הללו יש לישראל מה לומר ומה לתרום. יש עשרות נושאים נוספים שישראל תוכל להוביל באו”ם ולחתור כך נגד מסע הדה-לגיטימציה כלפינו.

העשור השני יהיה עשור שבו מדינות ערב יחושו את תחושת הכוח שיש בפעילותן המשותפת במקביל לחולשת ארה”ב וינצלו אותה עד תום. את עידן הביקורתיות של אמריקה כלפי מדינות ערב בתקופת בוש החליף הניסיון לבנות מערך יחסים שוויוני כפי שסימל נאומו של אובאמה בקהיר.

ונושא נוסף: הכלכלה. העשור הבא עם גילויי משאבי הגז העצומים חייב להיות עשור של התחדשות והתחזקות ולא של קיבעון ועצלנות. די שנציץ מזרחה ונראה מה קורה למדינות הנהנות מהכנסה קבועה מאנרגיה ללא מאמץ כדי להבין שיש בכך סכנה גדולה יותר מפוטנציאל. הגז צריך לאפשר לנו להעביר לדור הבא כלכלה ללא חוב לאומי ואוויר נקי יותר.

ולסיכום העשור השני של המאה ה21-חייב להפוך לעשור אקטיבי מבחינתה של ישראל. עשור שבו ישראל יוזמת פועלת ומייצרת סדר יום אזורי ובינלאומי ולא רק נגררת אחרי האירועים ומגיבה אליהם. הוא חייב להיות עשור צנוע שבו במקום להתיימר לבנות מזרח תיכון חדש נלמד להתנהל חכם ולהגיע להישגים במזרח התיכון הקיים – כי הוא כאן והוא אמיתי ואפשר לשחק בו ואף להצליח. ¬

* הכותב הוא יו”ר פורום “מזרח תיכון חכם”. שימש בעבר קונסול ישראל וראש נציגות ישראל בקטאר