Europe Grows Closer to War: Biden Fails To Deter Russia

<--

אירופה מתקרבת למלחמה – ביידן נכשל בהרתעת רוסיה

הסנקציות שעליהן הכריז ביידן הינן חלקיות ומוגבלות, ורחוקות שנות אור מחרם כלכלי מקיף ומפגיעה אנושה במערכת הכלכלית של רוסיה, ולכן ספק רב אם יישאו פרי

שלוש עשר חודשים בלבד לאחר השבעתו כנשיאה ה־46 של ארה”ב, ניצב היום ג’ו ביידן בפני הרגע הגורלי והמאתגר ביותר של נשיאותו. זהו רגע העתיד לעצב במידה רבה גם את אופייה ומידת יציבותה של המערכת הבינלאומית כולה, בעקבות קריאת התיגר של נשיא רוסיה פוטין על אושיות הסדר הקיים במזרח אירופה בכלל ובאוקראינה בפרט.

עובדה אחת מצטיירת בבהירות גבישית ממש כבר בשעה זו, אף שטרם ברור לחלוטין מה יהיו צעדיו הבאים של שליט רוסיה בעקבות פלישתו הצבאית לדונייצק. שכן, אין עוררין על כך שהבית הלבן נכשל כליל במאמציו להרתיע את הקרמלין מפני ניפוץ הסטטוס־קוו במזרח אוקראינה, ולא הצליח למנוע מפוטין את הפיכתה של דונייצק (יחד עם מחוז לוהנסק) ליישות “עצמאית” כביכול בחסותו.

אין ספק, הרפיון והרפיסות שהקרין הבית הלבן על רקע נסיגתו המבוהלת מאפגניסטן, ויתוריו החד־צדדיים לאיראן במשא ומתן בווינה, החלטתו להתנתק ממוקדי חיכוך ומשבר ולגנוז כליל את השימוש באופציה הצבאית ככלי במדיניות החוץ, העניקו למוסקבה את חלון ההזדמנויות הנכסף למימוש חלומה ההיסטורי, ולזכות שוב, כמו ב־1945, במעמד רשמי כמעצמה בעלת אינטרסים לגיטימיים לפחות בחלק ממזרח אירופה וממרכזה.

כשם שקריסתו של חלום הדמוקרטיזציה בעיראק, שאותו ביקש הנשיא בוש הבן לממש באמצעים צבאיים ב־2003, עודד את רוסיה לפלוש ב־2008 לגאורגיה ולקרוע ממנה את המחוזות ה”סוררים” אוסטיה ואבחזיה – כך גם נגזרה החלטתה לספח את חצי האי קרים ב־2014, ובעקבות זאת להתחיל בתהליך הזחילה אל תוך מזרח אוקראינה, בעקבות תפיסת מנהיגותו של הנשיא אובאמה כחלשה ובלתי אמינה (במיוחד על רקע התנהלותו בזירה הסורית).

לפיכך, אין זה מפתיע שבריחתו של ביידן מאפגניסטן היוותה זרז נוסף, ששכנע את פוטין שמעצמת־העל האמריקנית הפכה לנמר של נייר, ושתעבור לסדר היום גם על פגיעה נוספת, ואנושה, ביכולת משילותו של המשטר בקייב. וייתכן שארה”ב אף תבליג על מיגורו של המשטר האוקראיני בכוח הזרוע והפיכתה למדינת לוויין כנועה שנשלטת על ידי “האח הגדול” ממוסקבה.

זאת, כתקדים מוחשי, האמור להלך אימים גם על שחקנים נוספים במרחב, וכך להרתיע אותם מלקשור את גורלם גם להבא עם המערב. על רקע דפוס חוזר ונשנה זה של ניצול חולשתו של ההגמון האמריקני, כדי לערער בהדרגה ובשלבים את ההוויה הבינלאומית שנוצרה בעקבות קריסת ברית המועצות כמעצמת על ב־1991, ניצב כעת ביידן בפני רגע האמת שלו.

שכן, אם יסתפק בהטלת הסנקציות הכלכליות המוגבלות שכבר הושתו על המחוזות הבדלניים, אזי יאותת בכך לפוטין שדרכו סלולה, ושהאור הירוק מצידו לבליעתה של היישות האוקראינית כולה כבר ניתן. המסלול המדובר יוביל להשתלטותה מחדש של מוסקבה על חלק מנכסיה הטריטוריאליים בעבר הלא רחוק. לעומת זאת, אם יצליח הנשיא האמריקני לאחד סביבו את חברות נאט”ו המרכזיות (שחלקן מתלבטות עדיין באשר לתגובה הנדרשת) סביב מהלכי ענישה כלכליים מסיביים וכואבים, שיכללו את ניתוק רוסיה מהמערכת הפיננסית והבנקאית הבינלאומית, את הקפאת מיזם הגז החדש נורדסטרים 2 (בתמיכתו המפורשת של קנצלר גרמניה שולץ, שעליה הכריז אתמול), ואת האיסור על ייצור טכנולוגיות מתקדמות – אזי קיים סיכוי לעצירת הסחף.

דימויים מושרשים אינם נמוגים בן־לילה, ולפיכך משימתו של הבית הלבן בהפגנת מחויבות אמינה ומנהיגות אמיצה, היא קשה, אך עדיין אפשרית לפני שייסתם הגולל על גורלה של אוקראינה ובכך גם על גורל המערכת הבינלאומית כולה, וכמובן גם על גורל נשיאותו של השוכן במשרד הסגלגל.

לנוכח נאומו החיוור של הנשיא ביידן אמש לאומה האמריקנית, המשימה שעומדת בפניו מצטיירת כקשה עוד יותר, מה גם שהסנקציות שעליהן הכריז בנאומו הינן חלקיות ומוגבלות, ורחוקות שנות אור מחרם כלכלי מקיף ופגיעה אנושה במערכת הבנקאית והכלכלית המקרטעת של רוסיה, ולכן ספק רב אם יישאו פרי.