היום שאחרי אמריקה: להשאיר לסין דלת פתוחה זה לא סוף העולם
ההזדעקות על נסיעת ראש הממשלה נתניהו לסין והאמירה שמדובר בפגיעה ביחסים עם ארה”ב אינה במקומה. התקרבות גם לסינים יכולה להביא לנטרול האיומים של איראן נגד ישראל בזמן שאיש לא מבטיח שהאמריקנים ימשיכו לעמוד מאחורינו. דעה
ראש הממשלה בנימין נתניהו הודיע שבכוונתו לצאת לסין ומיד מזדעקים מכל עבר: “להחליף את ארה”ב ידידתנו הגדולה והיחידה בסין?” להירגע. כרגע זה לא יקרה. הדגש הוא על “כרגע”. לארה”ב כיום אין אינטרס אמיתי לא במזרח התיכון ובוודאי לא בישראל. הקומוניזם הסובייטי התפרק בשנות ה-90, ארה”ב מייצרת לעצמה נפט וגז ומתחרה ביצרניות במזרח התיכון ואחרי 6 מלחמות כושלות ומתישות (קוריאה, ווייטנאם, עיראק 1 ו-2 אפגניסטן ודעאש), האמריקנים מקצרים קווים.
אך עדיין לעת הזאת, הם נאלצים למלא אחרי הסכמים קודמים עמנו, הסכמים שיפוגו עוד לפני תום העשור. למעט האינטרס הכלכלי שביצוא הביטחוני האמריקני האדיר למזה”ת, הנהנה מהסכסוכים והחרדות שלנו, אין כבר לארה”ב שום אינטרס ממשי להיות האחות הגדולה והתומכת ללא סייג בישראל. ממשלות נתניהו בעשורים האחרונים תורמות לכך במצח נחושה ובקצב מואץ ולארה”ב עניין גדול וחשוב הרבה יותר לענות בו: הקרב על ההגמוניה העולמית.
המהפכה המשפטית שאנו מצויים עמוק בתהום שייצרה וממשיכה לייצר, הינה אולי שחרור הבלם האחרון של האמריקנים לומר לנו יום אחד: “עד כאן. אם אין לנו אינטרסים וערכים משותפים ואם גם יהדות ארה”ב ברובה לא מאחוריכם (באשמתכם!) אז שלום. אתם לעצמכם. אנחנו הולכים!”. אם וכאשר יגיע יום כזה, מה אז?
ישראל משולה למטוס קרב שהמריא מנושאת מטוסים ויכול לעולל כל מה שטייסו יחפוץ. אך עליו לשוב ולנחות בה. לתדלק, להצטייד ולהמריא שוב ככל שפיקוד נושאת המטוסים יאפשר וירצה בכך. אבל מה יעשה הטייס האומלל אם אונייתו תהפוך כיוון ותתרחק ממנו ביודעין, כך שכבר לא יהיה לו איפה לנחות? אז, ורק אז, נושאת מטוסים אחרת, עם עוצמה, פיקוד ונחישות אחרים – עשויה להציע לנו תמורת מחיר, את שירותיה. זו היא סין. אין אחרת. למרות הרתיעה של כולנו מהשתלטות סינית כביכול עלינו, יש להכיר בכך.
בספרי “מחר יישבר השרב” (כינרת זמורה ביתן 2017, ובאנגלית (אמזון 2019) ” “The Critical Offer), הצעתי חשיבה עתידית המקדמת אפשרות כזו. הרעיון הוא לנצל זהות אינטרסים בין סין, ארה”ב, ישראל, מצרים, הרש”פ ועזה. זהות שתאפשר את הקפאת הסכסוך בינינו לפלסטינים ובינינו לבין האיראנים לתקופה ארוכה מאוד של מאה שנים לפחות, תמורת החכרת שטחים מדינתיים ממשלתיים נרחבים כאן לסין, ופיתוחם המואץ של שטחים אלה על ידי סין (כדוגמת החכרת הונג קונג הסינית לבריטניה במאה שעברה). החכירה ההיא עשתה טוב גדול לכל המעורבים וחכירה דומה אך שונה – עשויה לעשות טוב גדול בהרבה באזורנו ועבורנו. בין שאר היתרונות לישראל ממיזם שכזה, שבמסגרתו תהפוך ישראל לבת ברית לסין, נקבל בעסקת חבילה גם את נטרול האיום הגרעיני האיראני וגם את נטרול איום הטילים וכוחות הפרוקסי האיראניים שמסביבנו.
בספר מזוהים האינטרסים ההדדיים, הסכנות, הסיכונים והחרדות, כמו גם היתרונות הרבים למעורבים במיזם, ומתוארים בו התהליכים וההחלטות שכל אחת מהמשתתפות במיזם חייבת לקבל בכדי לזכות בכל היתרונות. אך הרעיון היסודי בספר נושא בחובו בשורה: העתיד הדטרמיניסטי להפיכתה של ישראל למדינת כל אזרחיה עם רוב ערבי וסיום החזון הציוני ההרצלייני, עתיד שאנחנו דוהרים אליו, או לחילופין מלחמה רב-זירתית ופצצת אטום איראנית על ישראל – עתיד זה יידחה לפחות ב-100 שנים. אחר כך – ממשלות אחרות ואזרחים חופשיים אחרים ייקבעו את עתידנו.
עלינו להתכונן ולהשאיר לסינים דלתות פתוחות. לא לעולם חוסן. איש לא מבטיח שהאמריקנים יעמדו מאחורינו גם במאה ה-22. הכנה כזו לא עושים בהצהרות פופוליסטיות. לשם כך נחוצה הנהגה השונה לחלוטין מההנהגה השוברת ומחסלת את החשובים בהישגינו בארץ ומול העולם.
Leave a Reply
You must be logged in to post a comment.